שלום <<First Name>>, מה שלומך?

כמו בעבר - האנקדוטות שלנו אצלך בתיבה. תוכל לראות גליונות קודמים כאן.

הנושא הפעם הוא מה שנקרא "מחאת ברלין" או "מחאת המילקי". למי שלא בעניינים, מדובר "במחאה חברתית" שקמה כתוצאה מאדם עלום שם שפרסם קבלה מחנות המכולת השכונתית ובה מחירים זולים מהמחירים בארץ, בייחוד "המילקי" הגרמני. 

כמובן שהעיתונים עטו על המציאה כמוצאי שלל רב - שהרי הנושא ייצר כותרות והדים בישראל, הדים שעדיין מהדהדים על אף שהידיעה התפרסמה לפני מעל שלושה שבועות. כמעט כל קצוות המשק נדרשו לסוגיה: העיתונים, קבוצות הפייסבוק, מהדורות החדשות, רשתות השווק, יצרני המזון ואפילו, איך לא, השרים בממשלה.

אנסה כאן להציג נקודת מבט שונה על הנושא. לדעתי, ההשוואה בין החיים בגרמניה לבין החיים בישראל שנסובה סביב מחיר המילקי בסופר מרדדת את ההשוואה והופכת אותה לבעייתית במילים עדינות. השוואה באורח חיים בין מדינות היא אחת ההשוואות הקשות ביותר, מהסיבה הפשוטה שההשוואה היא סובייקטיבית.

אינני רוצה להתמקד במחירים שבקבלה. למרות שהציגו את זה כך, לדעתי המחירים בקבלה ואיפה יותר זול או יקר זו כפירה בעיקר, פרט לכך העיתונות והדיבורים ברשת ניתחו את העניין מכל כיוון אפשרי - הבדלים במע"מ על מוצרי מזון בין שתי המדינות, הבדלים באיכות המוצרים, הבדלים במיסוי הארנונה, שכר, מכסות החלב של הרפתנים, מחירי הדלק בישראל, סבסודים ממשלתיים, ועוד ועוד, מה לא. היות ויש כל כך הרבה זוויות, לא פלא שכל כתבה הגיעה למסקנה אחרת.

לדעתי, יש לעצור לרגע את שטף המספרים והנתונים ולבצע "זום אאוט" בכדי לראות את התמונה המלאה, מגבוה. הניסיון לשקול אינסוף פרמטרים כמו עלות החינוך בגרמניה אל מול ישראל, או עלות הבריאות, סל המוצרים, תחבורה ציבורית - אלו נסיונות שנידונו להכשל עקב מורכבות הנושאים, מספר החלקים הנעים בכל נושא והשטחיות של כל בדיקת נושא כזה. כל נושא, למשל עלות הלימודים ועוד, הוא מורכב לאין שעור - (האם הלימודים הם לימודי הנדסה או לא? מה עם מלגות? מגורים בזמן הלימודים? ספרי לימוד? הנחות מס למסיימי תואר?) השוואת מחירים שטחית חוטאת לעיקר. זה כמו להשוות מחירי רמקולים לאוטו למחירי רמקולים למערכת קולנוע ביתית. המוצרים דומים, אך ההשוואה בטלה.

קשה להגדיר סיפור הגירה כמוצלח כי להצלחה יש פנים רבות (והכשלון יתום), לכן אני חושב על סיפור הגירה שלא נכשל כמוצלח. קל הרבה יותר להגדיר סיפור הגירה כושל: סיפור הגירה כושל הוא סיפור הכולל כשלון במספר תחומים או "חלומות" במדינת היעד, הפנמה ש- "במדינה X גרוע כמו בישראל ואולי יותר, רק בתחומים אחרים", ירידה באיכות החיים ולפעמים גם חזרה לישראל או תכנון חזרה לישראל.

לדעתי הסיבות שצריכות להנחות את המהגר הפוטנציאלי הן הרבה יותר אבסטרקטיות ממחיר המילקי. אלו הן נקודות המבט שלי:
 

לדעתי, לא מעט מסיפורי ההגירה המוצלחים נובעים מכך שאדם ביצע שינוי דראסטי בחייו, ולאו דווקא מכך שאותו אדם עבר מדינה. מעבר מדינה הוא תהליך קשה וכואב, תהליך של ניפוץ הרגלים, שינוי סטאטוסים, ביצוע טעויות ועוד. תהליך שכזה אוטומטית מוציא את האדם "מאיזור הנוחות" שלו וגורם לו לבצע שינויים מרחיקי לכת בחייו, בהרגלים שלו, בסטנדרטים שלו. בישראל, באיזור הנוח ותחת סביבה יציבה, קשה לבצע שינויים מרחיקי לכת. לא פעם הסביבה אינה תומכת ואולי אף מפנקת. למשל, אדם שמתלונן על מחירי השכירות הגבוהים בתל אביב, מהגר לחו"ל ובחו"ל גר בפרברים של העיר אליה עבר "ונשאר לו כסף לחסוך". כנראה שגם בישראל, אם היה גר במודיעין ומגיע ברכבת לתל אביב, היה נשאר לו כסף לחסוך, אך השינוי בתפיסה מלווה בשינוי באורח החיים וברמת החיים. 
 

ממה שאני ראיתי, סיפורי הגירה שמונחים על ידי אהבת היעד הם בעלי סיכויי הצלחה גבוהים יותר מאשר סיפורי הגירה שמונעים משנאת המקור. כפי שהזכרתי קודם, כמעט הכל בחיים צומח מתפיסת עולמנו. למשל, אדם שרגיל להסתכל על חצי הכוס הריקה, לאחר תקופת הסתגלות בחו"ל יעשה את אותו הדבר גם שם. למשל עבור אדם המהגר מישראל כי הוא לא רוצה לחיות בישראל כנראה כל יעד יראה אטרקטיבי, אך לאחר הסתגלות אולי יפתח שנאה גם למקום אליו עבר. לעומתו, אדם העובר ליעד הגירה מסויים כי אהב את מה שראה שם חושב באופן חיובי, ולכן ימשך למה שראה ויסגל לעצמו מטרות ביעד - בכך אולי יגדיל סיכויי הצלחתו. כשחשבתי על זה, הגעתי למסקנה שאולי אנשים שעוברים מדינה כי אוהבים את המדינה שאליה הם עוברים הם מונחי מטרה ולכן בחירת המטרה היא מדוייקת יותר - אם עבר כי אהב, סביר שאהב דברים ספציפיים ביעד - ולכן גם פסל יעדים אחרים.
 

ישנו מרחק גדול מאוד מהפנטזיה העולה מקריאת כתבה פופוליסטית בעתון ועד המעבר. למשל, נתקלתי במה שכתב מנהל קבוצת "ישראלים בברלין" בפייסבוק, קטע יפהפה המציג תמונת ראי אל מול העיתונות המתלהמת. הנה הוא מובא לפניכם (זו דעתו של הכותב בלבד):

לכל אלה שמפנטזים לעבור לפה, ובתור אחד שכבר שנתיים פה ולפני זה גר בעוד כמה ארצות, (כן, את השיר "קצת יותר רחוק" אני כתבתי ועוד לפני המחאה החברתית) אני רוצה לספר לכם בתכל'ס איך זה... כי מעבר לקשיים האוביקטיביים של מעבר לארץ חדשה, רוצה שתדעו שיש הרבה עבודה בדרך, גם אחרי שמשיגים את הויזה. כל מה שאמרו פה קודמיי נכון, ואם אפשר היה לסכם את הכל, היתי אומר שיש פה משהו שהארץ שלנו איבדה כבר מזמן - וזה את התקווה. התקווה לעבודה, לחיים נורמאלים...

כל פנטזיה היא פנטזיה עד שמגשימים אותה.

אני אוהב את העיר הזאת, אוהב את הסדר, הנימוס... את זה שלא מנסים לסדר ולרמות אותי,את זה שיש הפרדה מלאה בין דת למדינה.
אבל חשוב להבהיר לכם שלא מדובר ברומן רומנטי, כי בדרך לסופרמרקט לקנות את המילקי הזול, יקרו לכם עוד כמה דברים:

ראשית, לפני שאתם יורדים לסופר, אל תשכחו לקחת שקית, כי פה שקיות עולות 20 סנט.גם לרדת למטה לרחוב בקור של מינוס 13 מעלות, כמו לאמבטיית קרח, זה מבצע צבאי שיש לתכננו מראש - שני זוגות גרביים, מכנס ארוך, סוודר, מעיל, צעיף, כובע גרב על הראש שרואים רק את העיניים, (חשוב במיוחד לקירחים שבכם ), כפפות, מטריה, ואם אתם יכולים תזרקו עליכם עוד מעיל. שיהיה.

לא, אין פה לא שמש, ואין גם ים, יש רק אגמים עם ברווזים. הקיץ פה זה כמו אפריל בארץ...השמש מציצה מדי פעם מבעד לעננים... ונעלמת מיד חזרה לחפש את הברווזים.

כשתצאו לרחוב תרגישו לפעמים כמו ברצועת עזה, (מי שהיה) מסביבכם יופיעו נשים ברעלות, וגברים ששרים בטורקית וערבית בקולי קולות. תחזיקו חזק ופרמטו את ההרד דיסק היטב, ככה זה כשעושים שלום. כולם חיים עם כולם בסבבה. אין חשיבות לדת שלכם, לשבת, לחגי ישראל. גם העבר הצבאי שלכם לא מעניין פה אף אחד. תורידו אותו מהקורות חיים.

לכל דבר פה יש חוק וסדר. טופסולוגיה כאורך הגלות וביורוקרטיה. יותר חשוב שהדברים יירשמו ויוקלדו מאשר שיטופלו. טוב, את זה אתם דווקא כן מכירים מהארץ...

לא תוכלו לצפות ביוטיוב,להוריד סרטים מהאינטרנט כי אסור, תשכחו מיוטורנט, ביטורנט או "האח הגדול" במאקו. גם ספרים בעברית, עיתונים, אם תרצו להיות בעניינים תצטרכו לעשות חוזה עם חברת אינטרנט - ורק על הנושא הזה אפשר לכתוב פוסט נפרד...

פתאום לא תבינו את המכתבים שתקבלו בדואר, תאבדו את יכולת התקשור, לקרוא, לכתוב, לדבר תשמעו אנשים מדברים מסביבכם - לפעמים אפילו עליכם -אבל לא תדעו מזה, תרצו להתקשר לרופא, והמזכירה תגיד : "אנטשולדיגונג, לא מבינה אנגלית". תרצו למלא טופס וגוגל יתן לכם ג'יבריש. damn! תרצו סתם לשאול מישהו שאלה, ואיש לא יהיה מוכן לדבר אתכם באנגלית. אז תחפשו את הישראלים.

פתאום יבואו אליכם ישראלים שהגיעו לפה דקה ורבע לפניכם ויודעים איזה משפט וחצי בגרמנית ויבקשו 25 יורו לשעה כדי לתרגם לכם. ואתם תשלמו. אוהו כמה שתשלמו.
(...)
אגב השפה, בימים הראשונים שתגיעו לכאן תבינו שהאנגלית המשובחת שרכשתם לא רלבנטית פה, הגרמנים י-ס-ר-ב-ו- לדבר אתכם אנגלית, ודאי במוסדות הרשמיים. אין אנגלית. תשכחו מזה. תירשמו לקורס אינטגרציה, או קורס שפה אחר, ותשבו בכיתה עם כל מי שנלחמתם נגדו בצבא, ועם עוד כמה: הסורי, העיראקי, הלבנוני, המצרי, הפלסטיני, והאיראני שאתו תעשו שיעורי בית ותתכוננו למבחן ביחד כל יום שישי- רישמו לפניכם- מעתה חבריכם הטובים.

עם החברים הישנים מהארץ שיראו בכם עוכרי ישראל ונפולת של נמושות כבר לא תוכלו להיות חברים. זהו. אתם כבר במקום אחר. גם אם אי פעם תחזרו לארץ כבר לא תוכלו להתחבר איתם. או להבין אותם. גם הם לא יבינו אתכם אי פעם. עברתם את נקודת האל חזור מבחינה מנטאלית. הם תמיד ישארו שם.

אסור בתכלית האיסור להגיע לעיר הזו לבד, נטול משפחה, בן/בת זוג, או חברים. זוהי עיר קרה, ולא רק מבחינת מזג האוויר וזה לא רק בגלל שהגרמנים קרים ורובוטים. ברור שאי אפשר לבקש מהשכנה כוס סוכר, ואין לפנות לזה שיושב לידך ברכבת ולשאול אותו מתי אתה צריך לרדת. הכל מאופק. אין הפגנת רגשות. אין צחוקים. אין בדיחות. לכל דבר יש זמן ומקום שהוגדרו מראש. בחוק. ולחוק יש לציית.

עצובים, שפופים, קפואים ומרוטים תכנסו לסופר והמילקי יחייך אליכם בידיים מושטות "קחו אותי, קחו אותי - עכשיו !!!! ... ולא רק הוא, החמאה, הדגים, הבשר, הקולה, הגלידה, כל המוצרים כולם ייצאו במחול מחירים זולים סביבכם ותהיו מאושרים לרגע, ממש כמו בפרסומת ההיא של שטראוס...

רגע, גם הוא היה גרמני, לא?

אישית, אני אוהב לחיות בישראל. נכון שאין לי הרבה למה להשוות, אך זו דעתי הצנועה. עם זאת אני מכבד אנשים שברצונם להגר מכל סיבה שהיא, אך חשוב לדעתי, כמו בכל החלטה בחיים, לעשות חושבים על הנושא. 
 

אחרי שדנו מעט בנושאי ההגירה, בואו נעשה זום אאוט נוסף ונסתכל על הנושא אף מגבוה יותר.

כיום, יותר מתמיד, הרבה יותר קל להגר בין מדינות - התחבורה השתפרה, הכלכלה השתפרה והידע שיש לנו על היעד ועל המקור אף הוא רב יותר. כשסבתא שלי היגרה לישראל מרומניה, לא היה לה שמץ של מושג לאן היא הולכת, ואיפה תישן. כיום, לפני שמגיעים ליעד, יודעים כמעט הכל. יש כאלה שמגיעים ליעד לדירה מרוהטת שמושכרת ומוכנה להם - כאשר את הכל הם ארגנו במדינת המקור. בנוסף, כיום אידאולוגיה פחות בולטת במעברי מדינות ויותר בולטת רווחת הפרט והגשמה עצמית. תנאים אלה יוצרים כר פורה לתופעה מרתקת שנקראת "האבולוציה החברתית".
 

נתחיל מכך שכיום יותר מתמיד האבולוציה הטבעית המודרנית כפי שניסחה לראשונה דארווין ב- 1859 כמעט ואיננה קיימת. בעבר, החזק שרד כאשר הפרטים הפחות חזקים נעלמו לאורך הדרך. אם חלה אדם בדלקת ריאות וגופו לא היה חזק מספיק לנצח את המחלה בעצמו - הוא לא שרד. הפרטים החזקים היו אלה ששורדים ומתרבים ומעבירים את תכונותיהם לדורות הבאים. כיום, עם התפתחות הרפואה והארכת תוחלת החיים, אין אבולוציה טבעית משמעותית באדם. כל הפרטים שורדים - החלשים והחזקים, וכולם זוכים להעמיד צאצאים. אני משתמש במשקפיים - לפני אלפי שנים לא היה לי זכות קיום, כי בעזרת ראייתי הלקויה לא הייתי יכול לצוד. האבולוציה הטבעית נעלמה כמעט לחלוטין.

עתה החלה אבולוציה מסוג אחר, אבולוציה ברמה גבוהה יותר מאשר הפרט, אבולוציית הכלל, האבולוציה החברתית. חברות שהנהיגו לעצמן ערכים "חזקים" כמו שלטון חוק, דמוקרטיה, קפיטליזם - שגשגו והאנשים החיים בחברות אלה שגשגו יחד איתן. מדינות שנהגו בשיטות פחות מוצלחות, למשל קומוניזם, מונרכיות וכו' שגשגו פחות.

עם התפתחות התחבורה והמעבר לעידן הגלובלי, התפתחו התנאים שתיארתי בפסקה הראשונה - המעבר בין המדינות, ולכן בין החברות, הפך קל יותר. עתה, כאשר ישנה מוֹבִּילִיוּת טובה לאנשים בין החברות - "הברירה הטבעית" בין החברות ברורה אף יותר: חברות בעלות שלטון חוק יציב וחזק, עם ערכים ברורים, קפיטליסטיים, מושכות אליהם את הטובים מהחברות האחרות. הטובים בחברות הם, מטבע הדברים, השכבה המובילית ביותר - הם הכי עשירים והכי משכילים. כך המדינות החזקות יותר מתחזקות יותר והחלשות נחלשות אף יותר. בכך האבולוציה החברתית החלה להאיץ.

כיום, אנו נמצאים בשלב מהיר הרבה יותר באבולוציה החברתית. השלב בו חברות מצליחות לא רק מושכות אליהן את האנשים המוצלחים ביותר, אלא הן עושות זאת באופן אקטיבי. למשל, העליה הרוסית לישראל התדלדלה לאחרונה כי גרמניה החלה להציע סל קליטה למהנדסים רוסיים, כחלק ממהלכים מקיפים למשוך כוח עבודה מוכשר (דוגמא 1, דוגמא 2). נוצר מצב שבו מדינות מתחרות במדינות אחרות!

האבולוציה החברתית בין המדינות הולכת והופכת דומה למה שקורה בשוק ההון - חברות מתחרות על העובדים הטובים ביותר, החברות הטובות ביותר מושכות את העובדים הטובים ביותר, לכן הן מצליחות יותר ולכן העובדים שלהן הופכים עשירים ומרוצים יותר.

בעדן, אנו מקפידים להשקיע במדינות מפותחות אבולוציונית - למשל אנגליה, ארה"ב, ישראל. כאשר משקיע בוחר מדינה מפותחת אבולוציונית - מדינות שמושכות משקיעים בעלי שיעור קומה, מייצרות עובדים איכותיים ומצטיינות בצרכנים בעלי כח קנייה משמעותי, סיכויי ההצלחה שלו עולים עשרות מונים. 
 

נשתמע בפעם הבאה!
אסף