בתהליך של שינוי תמיד יגיע רגע שבו אדרש לעשות צעד אל עבר הלא ידוע.
צעד אחד, פסיעה אל עבר אי הוודאות, רגע בו לא משנה כמה תכננתי והתכוננתי אין לי שום שליטה וידע מה יקרה לאחריו.
למרות הפחד וחוסר הנחת שזה ככל הנראה יעורר בנו, זהו רגע חיוני ביותר בתהליך של שינוי.
זה רגע שיאתגר אותנו וידרוש מאתנו להאמין בשינוי האפשרי.

אפשר להגדיר את הרגע הזה כקו הגבול שבין המשאלה למציאות.
זהו מקום המפגש שבין החלום, התוכניות ושלב הגדרת הרצון, לבין מהלך של יצירת בהירות במטרה שהצבתי, ויציאה ממשית לפעולה בעולם.

בכל תהליך של שינוי קיימת דרישה להאמין שהשינוי אפשרי. במיוחד כאשר ישנה הרבה אי ודאות: כאשר לא ניתן לדעת אם יש לנו את הכוחות והמשאבים ליצירת השינוי והחזקת התהליך לאורך זמן. מכאן, שהמצרך הכי חשוב הוא האמונה – להאמין באפשרות, להאמין שמה שאני רוצה יקרום עור וגידים במציאות.

Leap of faith היא מטבע לשון שמאוד הולמת את הקפיצה אל הלא נודע – בתרגומה המילולי "קפיצה של אמונה". מבחינתי זו הגדרה מדויקת לרגע הזה בתוך תהליך של שינוי, כשיש קפיצה ממשית אל הלא נודע. עצם התנועה מביאה איתה כוח ואנרגיה שדוחפים אותנו אל עבר השינוי. הקפיצה מחייבת אותנו להתחייב, להביא את כל מי שאנחנו אל התהליך. לגייס את כל הרצון והיכולת שלנו.

זהו רגע שדורש צניעות - לא לדעת איך ומה יידרש ממני, ובכל זאת להתחייב אל הרצון ולשינוי המיוחל. להתמקם כך שיש אמונה בשינוי שלעתים יראה בלתי אפשרי, ומתוך עמדה צנועה להסכים שלא לדעת הכל, להסכים שמשהו יזיז אותי, גם אם לא הבנתי אותו עד הסוף.
בשינוי יש תנועה והרבה תזוזה, להיות בשינוי מצריך מאתנו לוותר על משא ומתן, בלי "אולי" ובלי "לקחת אחורה" – ובמקומו, להסכים לצאת אל הדרך, אל עבר השינוי, ולהיות מוכנה לעבור את הגבולות המוכרים לי.

מאחלת לכולנו לחולל ניסים ושינויים בחיינו בזמן הזה