Copy
גליון 186- אלול התשפ"ב

בית ישיבת הכותל מאחל לכם


שנה טובה ומתוקה!
 
לשולחן השבת 

     
מרן רה"י הרב ברוך וידר שליט"א    
 
סוד ראש השנה  

בוגרים והורים יקרים!
פרשה מופלאה זו, פרשת כי תבוא הנקראת בשבת שלפני השבת האחרונה כדי שתכלה שנה וקללותיה, מכילה 98 קללות הנאמרות בלשון יחיד לעומת פרשת התוכחה בפרשת בחוקותי בה ישנם 49 קללות הנאמרות בלשון רבים.
הבדל נוסף הוא שבפרשת בחוקותי התוכחה נגמרת בנחמה, ואילו בפרשת כי תבוא התוכחה מסתיימת בפס': "והתמכרתם לעבדים ולשפחות ואין קונה" (כח,סח).
שמעתי לפני עשרות שנים מהרב שמחה קוק זצ"ל שנסתלק השנה, שכאן מרומזת תקופת עקבתא דמשיחא שמתוך המצב הקשה תבוא הגאולה והנחמה באופן מפליא.
אמנם בעל אורהח"ק הק' למד שפרשה זו המדברת בלשון יחיד מלמדת שלאדם הפרטי אין הבטחה אא"כ ישוב בתשובה, אבל לכלל ישראל (לשון רבים, פרשת בחוקותי) מובטח "וזכרתי את בריתי יעקב וכו'" ( ויקרא כו,מב).
זהו סודו של ר"ה, מובטחים אנו כי כלל ישראל ייצא זכאי בדין, אמנם היחיד יש לו לירא שהרי ידוע שלא אומרים הלל מפני שספרי חיים וספרי מתים פתוחים.
נתפלל כולנו לשנת חסד לכלל ישראל ולכל הפרטים.
תהא זו שנת גאולה ונחמה.
ברוכים תהיו כוח"ט.
אוהבכם, הרב ברוך.  
לבניינה של תורה  

     מרן רה"י הרב ברוך וידר שליט''א   
 
התשובה הטבעית 

 "וְיֹצֵר רוּחַ אָדָם בְּקִרְבּוֹ"
בכל אחד ואחד מאיתנו יש שני חלקים שברא הקב"ה והרכיבם יחד: גוף ונפש. הקב"ה נטע באדם נפש אלוקית עליונה, שיסודה בגבהי מרומים, הנובעת כביכול מעצמותו יתברך. חז"ל מתארים זאת בתיאור ציורי: "מאן דנפח מדיליה נפח", כלומר: הנופח - כנאמר: "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים" - כביכול נפח את נשמת האדם מעצמותו, מהרוח האלוקית. הרוח האלוקית שבאדם שוכנת בגוף חומרי, שנוצר מהאדמה, שהיא היסוד הנמוך ביותר. ביצירת האדם הרכיב ריבונו של עולם את שני הקטבים הרחוקים ביותר. על כך אנו מברכים בברכת "אשר יצר": "בָּרוּךְ אַתָּה ה', רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת". מסביר הרמ"א (או"ח סי' ו', ס"א) שהכוונה היא לשבח את ה' על כך "שקושר רוח בגוף", על החיבור המופלא של שני הקצוות ההופכיים הללו.
ה'משנה ברורה' על אתר מביא את דברי ה'מגן אברהם' על פי כתבי האר"י הקדוש, שהנשמה נהנית מרוחניות המאכל ואילו הגוף נהנה מגשמיות המאכל. ההנאה הגופנית ממאכל טעים מוכרת לכל, אולם יחד עם זאת כאשר מדוברבמאכל הכשר בתכלית הכשרות ומברכים עליו בתכלית ההידור הראוי ואף משוחחים עליו בדברי תורה הרי שהנפש מתרוממת מאכילה שכזו. ידוע לכל אחד ואחד עד כמה מרוממת סעודת שבת כאשר היא נעשית מתוך שירה ודברי תורה. סעודת שבת אינה מסתכמת באכילה בלבד. ארוחה שתכליתה אכילה מצויה גם אצל בהמות וחיות, לעומת זאת אנו אוכלים ב"סעודה". ה"סעודה" מתאפיינת ברוממות של זמירות ובהתרוממות הנשמה והנפש, כפי שהתחנכנו ומחנכים בישיבה. התשובה הטבעית-הנפשית היא לחיות חיי רוח של עבודת ה'.
אני מציע שבימים הללו כל אחד מאיתנו יישב עם עצמו בשקט יכבה את מכשירי הקשר שסביבו, וכך לא ישמע את הרעש החיצוני, רעשם של העולם והחברה העולה מהמדיה, המזיקה לפנימיות הטבעית שלנו. אנו מעורים כל כך במדיה החיצונית, אך היא לא תמיד טהורה, לא תמיד עולים ממנה קולותיו של הרב נבנצל... נשב ונקשיב לקול הפנימי, הנפשי, האלוקי והטהור שבקרבנו, הבוקע מהטוב האלוקי החבוי בכל אחד ואחד מאיתנו, הנולד מהפנימיות הישרה והטבעית ש"אלוקים עשה את האדם ישר".
כאשר נבודד את רעשי הרקע נוכל לשמוע את קול ה' שבתוכנו, נוכל לשמוע את קולה של נשמתנו המבקשת מאיתנו את תיקונה, המבקשת מאיתנו מידות טובות, המבקשת מאיתנו מעשים טובים, המבקשת מאיתנו תפילות גדולות, המשתוקקת אל הקדושה. כפי שאמר הרב נריה: "קדושה אני מבקש, קודש קודשים אני מבקש! תנו לי קדושת ארץ ישראל, תנו לי קדושת אהבת ישראל". על הדברים הללו נתפלל בראש השנה, ובטוחני שאם נבקש ונחפש אכן נקבל, משום ש"בא ליטהר מסייעים אותו", וסייעתא דשמיא גדולה תהיה לנו ולכל הישיבה יחד עם כל בית ישראל.
 
 
מתוך השיחה השבועית

       מו"ר הגאון הרב אביגדר נבנצל שליט"א        
 
חומר הענין של עבודת ה' בלי שמחה

 
התורה מאריכה לבאר, אלו ברכות יבואו עלינו אם נקיים את התורה, ואלו קללות ועונשים עלולים לבוא אם לא נקיים את התורה.
על איזה חטא עלולות לבוא הקללות? - לא נזכר חטא מסויים. כל מה שנאמר הוא, "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל" (דברים כח, מז). כלומר, העונשים החמורים עלולים לבוא גם בלי חטא מסויים. עָבַדת את ה', קיימתָּ את כל המצוות, אבל חסר דבר אחד - "לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב". "יַאֲשִׁימֶנּוּ הכתוב, בְּעָבְדוֹ השי"ת, ולא היתה העבודה בשמחה". על זה לבד עלולה ח"ו לבוא התוכחה הנוראה. כך לפחות לפי רבינו בחיי (שם).
וצריך להבין: אמנם הרמב"ם אומר ש"השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האֵ-ל שצִוה בהן, עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו" (הלכ' לולב פ"ח הט"ו). אבל האם עד כדי כך חמור הדבר הזה, שמי שאינו מקיימו ראוי לעונשים נוראיים כאלו המוזכרים בַּפרשה?! מה נורא כל כך אם יהודי מקיים את כל תרי"ג המצוות בלי שמחה?
נראה לבאר ענין זה בשני אופנים: האופן האחד הוא, שבלי שמחה אין המשכיות לקיום התורה בדורות הבאים. אם הבן רואה שאביו שמח כשמגיע ראש השנה, שמח כשמגיע יום הכפורים, שמח כשמגיע פסח, שמח בציצית, בתפילין, בתפלה, בתלמוד תורה ובשאר כל המצוות - גם הבן ירצה ללכת בַּדרך הזו. אבל אם הבן רואה שאביו מקיים מצוות בלי שמחה ובלי חשק, בלי סיפוק ובלי התלהבות, אלא כפי שכפאו שד, הרי הוא חושב לעצמו: "מה לי ולצרה זו? בשלמא את אבא כפה שד, אז כפה. מה אפשר לעשות... אבל אותי לא כופה שום שד, אז למה שאעשה את כל זה"?... ואם הבן בכל זאת עוד עושה משהו, וממשיך לאחוז קצת במסורת אביו, אבל הנכד ודאי כבר לא יעשה כלום, מפני שאינו מוצא בזה שום תועלת. בלי שמחה - התורה לא תעבור לדורות הבאים. לכן באה התוכחה הנוראה, על זה ש"לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב".
אבל חוץ מזה יש הסבר נוסף, למה זה נורא כל כך אם יהודי מקיים מצוות בלי שמחה. השמחה היא קנה המידה, שעל פיו ניתן להעריך את אהבת האדם למצוות ואת הערכתו אליהם. ככל שהוא שמח יותר במצוה, הוא מראה עד כמה חשובה היא בעיניו. יהודי שמקיים מצוות בלי שמחה, לא רק שאינו מעביר לבניו את ההרגשה שכדאי לקיים מצוות, אלא גם הוא עצמו, כנראה, אינו מרגיש תועלת בעבודת ה'. אם היה מֵבין שהמצוות שנצטוינו בהן הן הטובה הגדולה ביותר שה' היטיב עמנו, שבכל פעולה קטנה אנו זוכים לחיי נצח בעולם הבא - לא היה שייך שיעבוד את ה' בלי שמחה! אם נותנים לאדם מיליון דולר, הוא לא ישמח? ודאי שישמח! ממילא, אם אדם אינו שמח בקיום המצוות, סימן שחסר לו באמונה. הוא אינו מבין שמצוות ה' הן חיי עולם שה' נטע בתוכנו, ושהן הטובה הגדולה ביותר עבורנו גם בעולם הזה וגם לעולם הבא. וחסרון באמונה הוא כבר באמת עבירה חמורה. לכן באה על כך התוכחה הנוראה, "תַּחַת לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב".
 
 
'ופניהם איש אל אחיו'

    
הרב נעם לייקח

--- "לפיכך אנחנו חייבים להודות לך..." – הכרת הטוב – הבסיס לכל --- 


תודה! מילה כל כך פשוטה שטומנת בתוכה אוצר גדול. עזרו לי ואמרתי 'תודה', גם הודיתי למי שעזר ואני גם מודה שבלעדיו לא הייתי מצליח בעצמי. הרב קוק בפירושו לסידור מבאר "מודה אני" – מודה ומתוודה. אני פוקח את העיניים, מביט על כל השפע והטוב שהקב"ה מרעיף עלינו, אני לא יכול שלא לומר על כך תודה "אילו פינו מלא שירה כים... אין אנחנו מספיקים להודות לך ה' אלוקינו" (תפילת נשמת כל חי). בד בבד אני קולט ומתוודה ש'אני' כזה קטן מול כל הגודל העצום הזה, איך בכלל אני יכול לפתוח את הפה ולהודות? אלא שהקב"ה שם אותי 'לפניך' אז יש לי תפקיד.
אנו נמצאים בזמן מאוד מיוחד של התעוררות להתחדשות ותשובה, מרבים להתוודות על הדברים הלא טובים ופרשתנו, פרשת כי תבוא, מלמדת אותנו (בוידוי מעשרות) שאנו צריכים גם להתוודות על הדברים הטובים שעשינו ולראות במה התקדמנו, שנדע להעריך את ערכנו. עם כל הוידויים אנו עלולים לשכוח את הבסיס של התודה הפשוטה, של הכרת הטוב. כל כך הרבה אנו צריכים להודות לריבונו של עולם על כל השפע שהשפיע ומשפיע עלינו בכל עת ובכל שעה, חלילה שלא נהיה כפויי טובה. כך בכל השנה ובמיוחד בחודש אלול, רק מתוך הכרת הטוב ניתן בכלל להתחיל ולבקש.
הכרת הטוב היא הבסיס בחיים ובעבודת ה', כשנדע ונתרגל להכיר טובה לזולת מתוך כך נזכה להתרגל ולהכיר טובה לבורא עולם. ההתרגלות הכי טובה היא בבית והיא הבסיס לזוגיות בריאה, לעתים אנו לא מספיק שמים לב לכל הטוב שאנו מקבלים מבן/בת הזוג. גם כששמנו לב, לא תמיד אנו אומרים תודה, אנו עלולים להתייחס לכך כאל מובן מאליו. וכשזכינו ואמרנו תודה, האם ניסנו לחשוב איך זה נשמע מהצד השני? האם הודינו מכל הלב, כמו שבאמת צריך, או שרק זרקנו לאוויר 'תודה'?
הפרשה מלמדת אותנו ב'מקרא ביכורים' שכשאנו באים להודות על כל הטוב צריך להקדים ולהתבונן בכל הדרך שהביאה עד לכאן, הטוב שלפנינו הוא תוצאה של השקעה ותהליך גדול, תוצאה של יחס ואכפתיות. התייחסות כזו מעצימה מאוד את הטוב, אבל לא די בכך, כל זה צריך להיעשות דווקא מתוך שמחה גדולה "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך ולביתך..". לא משנה רק 'מה אומרים?' משנה מאוד 'איך אומרים?', התודה צריכה להיות תודה שבאה מכל הלב. באחד המאמרים הקודמים עסקנו ב'עין טובה', הכרת הטוב מתחילה בלדעת להכיר את הטוב, כשנתרגל לראות את הטוב נבין שאנחנו צריכים להודות כל הזמן על קטן ועל גדול.
יה"ר שנזכה להודות על הדברים הקטנים כגדולים ולשמוח בכל הטוב!
 

 

 
 
פינת גדולי ישראל  

 

רבי יעקב ריישר

 בעל תורת השלמים וחוק יעקב

 

רבי יעקב ריישר (ידוע גם כ-יעקב בַּקוֹפֶן, בכתיב מיושן: באַקאָפען; 1661, פראג – ו' בטבת תצ"ג, 1732, מץ) היה מרבני אשכנז, פוסק ומחבר הספרים תורת השלמים, חוק יעקב, שו"ת שבות יעקב ועוד.
ביוגרפיה
נולד בפראג למשפחת רבנים חשובה בה התמנה לדיין. אביו, רבי יוסף, הוא מחבר ספר "גבעת עולם".רבי יעקב נשא את בִּתו של בנימין וולף מפראג, אביו של בעל הספר אליה רבה. בהמשך, עבר לכהן כרב בעיר ריישא (ז'שוב), ועל שמה נקרא "ריישר" (יידיש: 'בן העיר ריישא'). מאוחר יותר עבר לאנסבך ומשם לוורמיזא, לאחר מכן עבר לעיר מץ שם כיהן כרב העיר, בה נפטר ונקבר.
משפחתו
חמיו, רבי בנימין זאב וואלף שפירא, רבה של פיהם (כיום בוהמיה). (מזכירו בחיבורו חק יעקב).
גיסו (אחי אשתו), הרב אליהו שפירא, מחבר ספר "אליה רבה".
גיסו, רבי דוד אופנהיים, רבה של פראג.
סבו, אבי חמיו, רבי אהרן שמעון (מופיע בספרות ההלכה בשם מהר"ש מפראג. רבי יעקב מזכירו פעמים רבות בחיבורו).
חיבוריו
"מנחת יעקב" - על הספר "תורת החטאת" של הרמ"א
"עיון יעקב"- על האגדות שבספר עין יעקב
"פאר יעקב"- חידושים על מסכתות ברכות, בבא קמא, כתובות וגיטין, הודפס בסוף ספרו שבות יעקב, דיהרנפורט תקס"ח.
"חק יעקב"- חידושים על שלחן ערוך הלכות פסח
"שבות יעקב" - שו"ת
"תורת השלמים" - על הלכות נדה ועל כללי הספיקות של הש"ך
"סולת למנחה" - השגות ותגובות לספרו של רבי יוחנן קרמניצר. רבי יוחנן ענה על השגותיו בקונטרס משלו, ואף עליהן ענה רבי יעקב, כאשר שני הצדדים נוקטים בסגנון חריף ביותר.

 


 

מתוך אתר המכלול

הרב הנזיר זצ"ל - יובל לפטירתו | ירושמימה | הרב גדי שלוין | ישיבת הכותל

מהו החידוש ההלכתי של אורהח"ק בנוגע לשמיטה שהפיל את עולם ההלכה מהכסא?? | אור החיים הקדוש לפרשת כי תבוא | הרב זיו ארזי

 


חדשות, אירועים

ועדכונים חמים חמים!!

 

'ברוכים הבאים בשם ה
שיחות פתיחה לתלמידי שיעור ושנה א' בבית ראש הישיבה הרב ברוך וידר שליט''א


רבני ותלמידי ישיבת הכותל עלו לציונו של הרב קוק זצ''ל ביום ההילולא, ג' באלול


מזל טוב לתלמידינו ולבוגרינו על סיום קורס קצינים וקורס רבנים צבאיים

חיילי הישיבה מקבלים קופסאות הפתעה מהישיבה לרגל יום הולדתם -עלו והצליחו

ישיבת הכותל חגגה בת מצווה לבנות של בוגרי הישיבה - מזל טוב!!!

כנס עיון לציון יובל לפטירתו של הרב הנזיר זצ"ל

שמיניסט יקר!
בתוך תקופה כל כך מסובכת של אי ודאות, יחד עם קבלת החלטה כל כך חשובה, אנחנו בישיבת הכותל מזמינים אותך לקבל יציבות בבית המדרש שפועל למעלה מ 50 שנה
צור קשר עוד היום עם אחראי השבושים ונתאם מפגש, יום מרוכז וכל דבר שמתאים לך

 מחכים לך!

 צוות אחראי שבושים 


 
א. מערכת - זיו ששון ארזי
שיחת מו"ר הגר"א נבנצל שליט"א 
לבניינה של תורה- שיחת מו"ר ראש הישיבה שליט"א
אור החיים הקדוש | הרב זיו ארזי
שיתוף שיתוף
ציוץ ציוץ
העברת המייל לחברים העברת המייל לחברים
Facebook
Facebook
Twitter
Twitter
Email
Email
YouTube
YouTube
אתר הישיבה
אתר הישיבה
דף תרומה מאובטח לישיבת הכותל
דף תרומה מאובטח לישיבת הכותל
Yeshivat Hakotel Website
Yeshivat Hakotel Website
Secure Online Donations
Secure Online Donations
Copyright ©ישיבת הכותל תשפ"ב All rights reserved.
לעדכון העדפות/ הסרה
unsubscribe from this list    update subscription preferences 
 






This email was sent to <<כתובת מייל>>
why did I get this?    unsubscribe from this list    update subscription preferences
ישיבת הכותל · רח' המקובלים 7 · ירושלים 9100601 · Israel

Email Marketing Powered by Mailchimp