התורה מאריכה לבאר, אלו ברכות יבואו עלינו אם נקיים את התורה, ואלו קללות ועונשים עלולים לבוא אם לא נקיים את התורה.
על איזה חטא עלולות לבוא הקללות? - לא נזכר חטא מסויים. כל מה שנאמר הוא, "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל" (דברים כח, מז). כלומר, העונשים החמורים עלולים לבוא גם בלי חטא מסויים. עָבַדת את ה', קיימתָּ את כל המצוות, אבל חסר דבר אחד - "לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב". "יַאֲשִׁימֶנּוּ הכתוב, בְּעָבְדוֹ השי"ת, ולא היתה העבודה בשמחה". על זה לבד עלולה ח"ו לבוא התוכחה הנוראה. כך לפחות לפי רבינו בחיי (שם).
וצריך להבין: אמנם הרמב"ם אומר ש"השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האֵ-ל שצִוה בהן, עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו" (הלכ' לולב פ"ח הט"ו). אבל האם עד כדי כך חמור הדבר הזה, שמי שאינו מקיימו ראוי לעונשים נוראיים כאלו המוזכרים בַּפרשה?! מה נורא כל כך אם יהודי מקיים את כל תרי"ג המצוות בלי שמחה?
נראה לבאר ענין זה בשני אופנים: האופן האחד הוא, שבלי שמחה אין המשכיות לקיום התורה בדורות הבאים. אם הבן רואה שאביו שמח כשמגיע ראש השנה, שמח כשמגיע יום הכפורים, שמח כשמגיע פסח, שמח בציצית, בתפילין, בתפלה, בתלמוד תורה ובשאר כל המצוות - גם הבן ירצה ללכת בַּדרך הזו. אבל אם הבן רואה שאביו מקיים מצוות בלי שמחה ובלי חשק, בלי סיפוק ובלי התלהבות, אלא כפי שכפאו שד, הרי הוא חושב לעצמו: "מה לי ולצרה זו? בשלמא את אבא כפה שד, אז כפה. מה אפשר לעשות... אבל אותי לא כופה שום שד, אז למה שאעשה את כל זה"?... ואם הבן בכל זאת עוד עושה משהו, וממשיך לאחוז קצת במסורת אביו, אבל הנכד ודאי כבר לא יעשה כלום, מפני שאינו מוצא בזה שום תועלת. בלי שמחה - התורה לא תעבור לדורות הבאים. לכן באה התוכחה הנוראה, על זה ש"לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב".
אבל חוץ מזה יש הסבר נוסף, למה זה נורא כל כך אם יהודי מקיים מצוות בלי שמחה. השמחה היא קנה המידה, שעל פיו ניתן להעריך את אהבת האדם למצוות ואת הערכתו אליהם. ככל שהוא שמח יותר במצוה, הוא מראה עד כמה חשובה היא בעיניו. יהודי שמקיים מצוות בלי שמחה, לא רק שאינו מעביר לבניו את ההרגשה שכדאי לקיים מצוות, אלא גם הוא עצמו, כנראה, אינו מרגיש תועלת בעבודת ה'. אם היה מֵבין שהמצוות שנצטוינו בהן הן הטובה הגדולה ביותר שה' היטיב עמנו, שבכל פעולה קטנה אנו זוכים לחיי נצח בעולם הבא - לא היה שייך שיעבוד את ה' בלי שמחה! אם נותנים לאדם מיליון דולר, הוא לא ישמח? ודאי שישמח! ממילא, אם אדם אינו שמח בקיום המצוות, סימן שחסר לו באמונה. הוא אינו מבין שמצוות ה' הן חיי עולם שה' נטע בתוכנו, ושהן הטובה הגדולה ביותר עבורנו גם בעולם הזה וגם לעולם הבא. וחסרון באמונה הוא כבר באמת עבירה חמורה. לכן באה על כך התוכחה הנוראה, "תַּחַת לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב".