מי אשם? \\ יולי 2022 

סיפור על רחובות תל-אביב כמיקרוקוסמוס לעולם.
אני נוסעת באופניים ברחובות העיר, בסללום מאתגר שדורש כל טיפה של תשומת לב ומגיעה למדרכה שבה אין שביל אופניים.
ככה זה פה בעיר, עוד לא התרגלנו שיש עוד אפשרויות תחבורה.
לפני הולך בחור צעיר שכל תשומת הלב והמבט שלו בטלפון.
אני ממשיכה לנסוע לאט מאחוריו, מחכה שישים לב או יזוז לרגע שאוכל לעקוף אותו.
אחרי כדקה המדרכה נפתחת ואני עוברת אותו.
הוא מסתכל עלי במבט מבוהל (הוא ממש לא שם לב שיש משהו סביבו) ואז סינן כמה איחולים לא נעימים לעברי.
 
מי אשם? האם בכלל יש אשם?
----------

הנטייה הראשונה שלנו היא לקחת צד - לחפש את מי להאשים ולהזדהות עם הצד השני - "האופניים האלה החצופים!!".. "מה הם נוסעים על המדרכה??"..
ואם הייתי באוטו, הייתי חושבת אותו דבר על נוסעי האופניים - "איזה חוצפנים, שיסעו על המדרכות"..
ורוכבי האופניים, יתעצבנו ויאשימו את הולכי הרגל, או הנוסעים הממונעים שלא שמים לב ולא מתחשבים..
וכולם יאשימו גם את רוכבי הקורקינטים שנוסעים איך שהם רוצים ולא מתחשבים באף אחד...
וכו וכו
 
כשאנחנו ברחוב, אם זה על הכביש כהולכי רגל, נוסעי אופניים, קורקינטים או מכוניות תמיד אנחנו מוצאים מישהו להאשים אותו. ועם זאת,
כולנו אחראים לסיטואציה, כולנו חלק ממנה.
הקושי המרכזי שלנו זה לקבל ולהסכים ליש – כלומר, שכולנו על הכביש והמדרכה, כולנו ממהרים ורוצים את המסלול שלנו פנוי, ישנם הרבה כלי רכב חדשים שלא היו חלק מהרחוב שלנו - כל זה בעצם אומר שהיש כרגע הוא כאוס שדורש מאיתנו לשים לב אל הסביבה הלא צפויה.
 
בעצם מה שזה אומר שכולנו אחראים על הסיטואציה - לכל אחד ואחד מאיתנו שמרכיב את הסיטואציה יש אחריות. כל אחד מאיתנו יכול לשנות את החוויה שלו בתוך אותה סיטואציה בלי קשר לכל השאר. הנטייה של להאשים אומרת להדוף ממני, להזיז ממני את הכוח ולהישאר במקום תקוע.
 
להסכים ליש ולהפסיק להאשים ידרוש מאיתנו לצאת מעצמנו לרגע, להסתכל סביבנו, לתקשר עם אחרים שנמצאים והם חלק מהעולם. לבחור להתחשב באחרים, לנסות להיכנס לרגע לנעליים שלהם ולשנות זווית ראייה.
יהיה הרבה יותר נעים לכולנו אם נפסיק להיות צודקים ולנסות לחנך את כל שאר העולם שינהגו או יחשבו כמונו - כולנו צודקים וכולנו טועים בו זמנית.

בואו נזכור שכולנו חלק מאותו דבר,
כולנו בדרך ל.. או במסע משותף שנקרא החיים.
כולנו צריכים אחד את השני ולהפך.
 
כשאנחנו פועלים ממקום כזה - זה משנה בכלל מי אשם או מי צודק?