בחודש יולי 2020 פרסמנו חוזר לקוחות שעסק באחריותו של המעסיק בפועל, המשתמש בשירותיהם של קבלני שירותים וקבלני כוח אדם, לערוך שימוע בעת סיום הצבתם של עובדי הקבלן המועסקים בחצריו.
כזכור,
בפרשת התאמה[1] קבע בית הדין הארצי לעבודה כי לאור מהותה ותכליתה של זכות השימוע, הרי שיש להטיל גם על המשתמש את החובה לערוך לשימוע לעובד קבלן טרם קבלת החלטה שיש לה השלכה מהותית על זכויותיו של עובד הקבלן, במיוחד החלטה על הפסקת הצבתו בחצרי המשתמש.
יחד עם זאת, נקבע כי היקף חובת השימוע תלוי במכלול נסיבות המקרה – תפקידו של עובד הקבלן; משך הצבתו בחצרי המשתמש; נסיבות סיום הצבתו והשלכותיהן (כגון הטלת דופי ביושרו של עובד הקבלן); והאפשרות כי נוכח סיום ההצבה, תסתיים העסקתו של עובד הקבלן.
לאחרונה ניתן פסק דין נוסף של בית הדין הארצי לעבודה
[2], העוסק אף הוא בזכות השימוע של עובד הקבלן, אך 'מרכך' את קביעותיו הקודמות בנוגע לאחריות המעסיק בפועל לערוך שימוע לעובדי קבלן המועסקים בחצריו.
באותו עניין, עובדת קבלן טענה כי הצבתה בחצרי המשתמש הופסקה והיא פוטרה מעבודתה בחברת הקבלן בשל היותה בהריון ומבלי שניתן היתר לפיטוריה, כאשר הצדדים היו חלוקים בשאלה מדוע הופסקה הצבתה של עובדת הקבלן בחצרי המשתמש.
בית הדין הארצי קיבל את קביעת בית הדין האזורי, לפיה הבקשה לסיים את העסקת עובדת הקבלן בחצרי המשתמש, שם הועסקה במשך ארבעה חודשים בלבד, נבעה מחוסר שביעות רצון מעבודתה, מכך שלא היה לה עוד צורך בעבודתה, וכי המשתמש כלל לא ידע שעובדת הקבלן בהריון.
אף בנוגע לאחריות חברת הקבלן באשר לנסיבות סיום העסקתה, לא מצא בית הדין הארצי מקום להתערב בקביעה לפיה העובדת לא פוטרה מעבודתה בחברת הקבלן, אלא שלא נענתה להצעת עבודה חלופית, ולא יצרה קשר עם הממונים עליה בחברת הקבלן.
לעניין אחריות המשתמש לערוך שימוע לעובדת לאור
פרשת התאמה, נקבע כי בנסיבות המקרה,
אין מקום לחייב את המשתמש בקיום שימוע לעובדת טרם קבלת החלטה על סיום הצבתה בחצריו, ולפיכך גם אין מקום לפיצוי על היעדר שימוע, וזאת בשל משך העסקה הקצר בחצרי המשתמש - ארבעה חודשים בלבד, לעומת 23 שנים
בפרשת התאמה, וכן בשל העסקתה במשרה חלקית.
בנסיבות אלו, לא נוצרה זיקה מובהקת דיה בין העובדת לבין המשתמש, באופן המצדיק את הרחבת היקף היריעה של חובת השימוע על המשתמש,
גם בנסיבות דומות לעניין זה.
יחד עם זאת,
בפרשת התאמה נקבע כי עובד הקבלן
זכאי לקבל הסבר על החלטתו של המשתמש לסיים את הצבתו בחצריו, ולהגיב לה – דבר שלא נעשה –
ומן הראוי שהיה נעשה.
לסיכום, חובת המשתמש לקיים שימוע לעובד הקבלן נגזרת מנסיבות המקרה, ובפרט משך הצבת עובד הקבלן אצל המשתמש, תפקידו של עובד הקבלן ונסיבות סיום העסקתו –
כאשר בכל מקרה, המשתמש נדרש לספק לעובד הקבלן הסבר אודות ההחלטה לסיים את הצבתו בחצריו, ומתן אפשרות להגיב לה – בין אם באופן ישיר או באמצעות חברת הקבלן.
חוזרנו זה הוא לעדכונכם הכללי בלבד. בכל שאלה קונקרטית אנו עומדים לרשותכם.
