לא נגיד לכם למי להצביע. תחשבו לבד איזו מפלגה מייצגת אתכם. כן נגיד את זה: אנחנו בשנה ה-54 של הכיבוש. 54 שנים של הפגנות נוכחות, מעצרים, פלישות לבתים, מחסומים, מעצרים מנהליים, חיבוקי דוב ואלמנות קש. 54 שנה יותר מדי.
ב-23/3 מצביעים נגד הכיבוש.
בזכות תמיכה אדירה הגענו ליעד לפני מספר שבועות התחלנו קמפיין גיוס תרומות. ידענו שאנחנו לא עומדים לבד. ידענו שיש מאחורינו למעלה מ-1,300 עדים ועדות, ומאחוריהם אפילו יותר תומכים ותומכות. ועדיין, לא ציפינו לזה: בכמה שבועות בלבד הצלחנו לגייס חצי מיליון שקלים. הסכום הזה יאפשר לנו להמשיך לאסוף עדויות, להעביר הרצאות וסיורים ולעבוד על הסיור הוורטואלי החדש שלנו. זה לא מובן מאליו, וקשה לתאר כמה זה מרגש וכמה כוח זה נותן לנו להמשיך.
הקמפיין הזה נתן לנו הזדמנות מדהימה לגלות מחדש עד כמה גדול הציבור בישראל שמחויב למאבק לסיום הכיבוש, שמסרב לעצום עיניים או להפנות את הגב. תודה לכם על זה. תודה על הגב שנתתם לנו עכשיו ומאז ומעולם. תודה שהייתם שם ותודה שאתם אתם.
לא היינו כאן בלעדיכם.
חוזרים לשטח ביום שישי האחרון הוצאנו שלושה אוטובוסים לסיור לדרום הר חברון, מתל-אביב, חיפה וירושלים. לאחר שנה ארוכה של מגבלות קורונה, זו היתה ההזדמנות המשמעותית הראשונה להביא אנשים להכיר מקרוב את השליטה הצבאית בדרום הר חברון, שליטה שאנחנו תחזקנו בשירות הצבאי שלנו.
בשבוע האחרון ראינו מתנחלים מכים אב פלסטיני לעיני שמונת ילדיו. ראינו חיילים עוצרים ילדים פלסטינים בני 8-12. ראינו איך השב"כ מזמן לשיחה את הפעיל הפלסטיני שתיעד את זה, כדי להזהיר אותו שלא "לעשות בעיות". אלו לא מקרים מבודדים ומנותקים. זו המציאות של דרום הר-חברון. זו השגרה האלימה שאיתה צריכים להתמודד פלסטינים תושבי האזור, וזו מציאות שמעט מאוד ישראלים וישראליות מכירים.
בסיור האחרון עברנו בחוות לוציפר, מאחז שהוקם על ידי תומך אפרטהייד מדרום אפריקה; ביקרנו בא-טוואני, יישוב פלסטיני שילדיו זקוקים לליווי צבאי כדי להגיע לבית ספר בגלל אלימות מתנחלים ממאחזים סמוכים; ופגשנו את נאסר נוואג'עה בסוסיא, תחקירן בצלם שסיפר לנו על המאבקים שצריכים לנהל תושבי המקום כדי להשיג אפילו מי שתייה.
אנחנו ממשיכים להוציא סיורים לחברון ולדרום הר-חברון כי אנחנו יודעים שיש דברים שחייבים לראות בעיניים. כל הסיורים מתקיימים בהקפדה מלאה על מגבלות הקורונה. בואו איתנו. הרשמו לסיור.
