Copy
View this email in your browser
 
 
ללקוחותינו הנכבדים שלום רב                                                                      אפריל 2021(2)
 
 
הנדון: הכרה ביחסי עובד ומעסיק בדיעבד ותוצאתה של הכרה זו
 
בימים אלה ניתן בבית הדין הארצי לעבודה פסק דין בשלושה ערעורים, שנדונו במאוחד בהרכב מורחב של שבעה שופטים ושני נציגי ציבור, בסוגיות הנובעות מהכרה ביחסי עובד ומעסיק בדיעבד, כאשר מלכתחילה סווג הקשר בין הצדדים כהתקשרות עם קבלן עצמאי[1].
 
לאחר שנים רבות של פסיקה סותרת, לגבי אופן קיזוז הזכויות של עצמאי שהוכר בדיעבד כעובד, נקבעה על דעת כלל חברי המותב הלכה חדשה.
 
על פי הקביעה, כאשר קובע בית הדין לעבודה כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד ומעסיק, יבוצע חישוב הזכויות באופן הבא:
 
בשלב הראשון ייבדק הפער בין התמורה הקבלנית ששולמה לבין עלות המעסיק על פי השכר שאמור היה להשתלם לתובע אילו הועסק כעובד (השכר החלופי). עלות המעסיק כוללת את הזכויות הסוציאליות על פי חוקי המגן וצווי ההרחבה וזכויות סוציאליות נוספות הנהוגות במקום העבודה (ככל שיש כאלה) וכן את דמי הביטוח שיש לשלם בגין עובד שכיר למוסד לביטוח לאומי.
 
ככל שהמעסיק אינו יכול להוכיח את השכר החלופי, ייפסקו הזכויות הסוציאליות הכספיות על בסיס התמורה הקבלנית ששולמה בפועל.
 
בשלב השני - אם יוכח כי עלות המעסיק על פי השכר החלופי גבוהה מהתמורה הקבלנית, יהיה העובד זכאי לקבלת הזכויות הממוניות שתבע, כל עוד אינן גבוהות מהפער בין עלות המעסיק על פי השכר החלופי לבין התמורה הקבלנית שקיבל.
 
לעומת זאת, ככל שיתברר כי עלות המעסיק על פי השכר החלופי זהה לתמורה הקבלנית או נמוכה ממנה, המעסיק לא יהיה רשאי לתבוע את השבת הפער או לדרוש את קיזוז הסכום מהפיצוי הלא ממוני שייפסק לזכות העובד.
 
שלב שלישי - פיצוי לא ממוני - החידוש בפסק הדין הוא שבנוסף לתשלום הזכויות הסוציאליות, ייפסק פיצוי "לא ממוני" לטובת העובד. נקודת המוצא היא שיש לפסוק פיצוי כזה והנטל לשכנע כי אין להטילו מוטל על המעסיק.
 
ההנמקה לקביעת הפיצוי היא שבהכרה במועסק כעובד, גלומות זכויות בעלות ערך כלכלי, שאינן ניתנות לכימות כמו ביטחון תעסוקתי, ביטחון פנסיוני, אפשרויות קידום ומגבלות על פיטורים. בנוסף, נדרשת הרתעה אפקטיבית של מעסיקים מפני סיווג שגוי.
 
לצורך הקביעה כי יש להטיל פיצוי בלתי ממוני, על בית הדין לבחון מי הכתיב את מודל ההתקשרות בין הצדדים, את תום ליבם של הצדדים, את ידיעת המעסיק שמדובר בהעסקה מלאכותית, את השאלה האם מדובר בעובד שחולשתו נוצלה על מנת לשלול את זכויותיו, את משך ההעסקה, את היחס בין התמורה הקבלנית לבין השכר החלופי. כמו כן, יש לשקלל את הזכויות ה"לא ממוניות" שנמנעו מהעובד, להביא בחשבון את קיומה של מערכת יחסי עבודה קיבוציים במקום העבודה ועוד.
 
שיקולים אלה יובאו בחשבון גם לצורך קביעת שיעור הפיצוי.
 
בית הדין קבע כי הוא מותיר את האיזון הנדרש בקביעת הזכות לפיצוי לא ממוני כמו גם את סכום הפיצוי שייפסק בגין רכיב זה לבתי הדין לעבודה שיפתחו את הפסיקה בנושא.
 
נקבע כי הכלל הוא שיש להתאים את גובה הפיצוי ודרך קביעתו לנסיבות כל מקרה[2].
 
פסק הדין משקף גם את המחלוקת שהתעוררה בין חברי ההרכב בשאלה האם חוסר תום ליבו של המועסק כקבלן יכולה להשפיע גם על עצם ההכרה בדיעבד ביחסי עובד-מעסיק.
 
נשיאת בית הדין הארצי, השופטת וירט ליבנה סברה, כי בשים לב לשינוי בעולם העבודה, שהביא לצורות העסקה שונות ומגוונות, יש להביא בחשבון גם את המקרים בהם המועסקים הם הצד החזק במערכת היחסים, וזאת בשל הדרישה למקצועות יחודיים או למקצוענות גבוהה במיוחד, כשהידע מצוי בידי המועסקים. לאור זאת, עמדתה היתה כי במקרים של חוסר תום לב מובהק של מי שטוען לזכויות של עובד, חוסר תום הלב וההסכמה בין הצדדים יגברו על המעמד של העובד. לאור זאת, עמדתה היתה שכבר בשלב הראשון יש לקבוע שלא התקיימו יחסי עובד-מעסיק, ואין צורך להמשיך לשלב של חישוב הזכויות. לעמדה זו הצטרפו השופטים רועי פוליאק, אילן סופר ונציג הציבור עצמון ליפשיץ.
 
לעומתה, רוב חברי ההרכב (השופטת סיגל דוידוב, סגן הנשיאה השופט אילן איטח, השופטת לאה גליקסמן, השופטת חני אופק-גנדלר ונציגת הציבור גב' יעל רון) סברו, כי השינויים בעולם העבודה אינם מצדיקים לצמצם את עקרון הקוגנטיות, שהוא עקרון יסוד של משפט העבודה בארץ ובעולם. לשיטתם, התגברות צורות ההעסקה הלא שיגרתיות וגידול השימוש בטכנולוגיה מצדיקים דווקא את הרחבת ההגנה הניתנת למועסקים.
 
לאור זאת, דעת הרוב היא שמי שהוכיח שהוא עובד על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה, לא יאבד מעמד זה רק מהטעם שהתנהל בחוסר תום לב. עם זאת, ככל שקיים חוסר תום לב מצד המועסק, הוא יובא בחשבון בשלב ההתחשבנות.
 
נדגיש, כי החידוש המהותי בפסק הדין הוא בעצם הקביעה כי ברירת המחדל, מקום בו הוכר קבלן עצמאי בדיעבד כעובד היא פסיקת פיצוי בלתי ממוני (גם אם הוכח כי התמורה הקבלנית היתה גבוהה מהעלות כעובד שכיר). קביעה זו עלולה לעודד הגשת תביעות מצד קבלנים עצמאיים בתום ההתקשרות עמם. ימים יגידו כיצד תיושם הלכה זו בפועל על ידי בתי הדין לעבודה.
 
חוזרנו זה הוא לעדכונכם הכללי בלבד. בכל שאלה קונקרטית, אנו עומדים לרשותכם.
 
 
 
 
[1] ע"ע 15868-04-18; ע"ע 12372-04-18; ע"ע 7338-10-17; ע"ע 34665-10-17 גבריאל כותה - עיריית רעננה ושלושה ערעורים נוספים (ניתן ביום 7.4.2021).
[2] רק באחד מהמקרים שנדונו בערעור נפסק לזכותו של רואה חשבון שהועסק כ"קבלן" במשרד המשפטים במשך שבע שנים פיצוי לא ממוני בסך 120,000 ש"ח. זאת, לאור העובדה שהמדינה ידעה או היתה אמורה לדעת כי בפועל הוא היה במעמד של עובד ולא של עצמאי, ולאור כך שרואה החשבון הפסיד זכויות לא ממוניות.
  
 
  
 אפרת בירן, עו"ד
 שותפה
 mail@feinberg-law.co.il
 03.6138613
     
 
     
 

הירשמו לניולזטר שלנו וקבלו עדכונים מקצועיים  >>
Facebook
LinkedIn
Website
Email






This email was sent to <<Email Address>>
why did I get this?    unsubscribe from this list    update subscription preferences
N. Feinberg & Co. · 12 Abba Hillel Rd, Sasson Hogi tower, Ramat-Gan, 5250606 · Ramat-Gan 5250606 · Israel