הרב אשר סבג 
שליח לשעבר בשיקגו (תשס"ד)
כיום רב קהילה בראשל"צ

---

לחצו כאן לגרסת ה-PDF
 

במהלך הפרשה, לאחר הולדת עשיו ויעקב, יצחק ורבקה נאלצים לעזוב את מקומם ולעבור לאיזור גרר, ממלכתו של אבימלך מלך פלישתים.
 
בגרר קורה לכאורה דבר דומה מאד למה שקרה לאביו אברהם באותו המקום; יצחק אינו מספר לאנשי המקום שרבקה היא אשתו, אלא קורא לה אחותי.
 
אלא, שבניגוד לסיפורו של אברהם שם הקב"ה התערב כדי להחזיר את שרה לאברהם, והתגלה לאבימלך בלילה, כאן אין התערבות אלוקית כלל, ובינתיים הזמן עובר ושום דבר לא קורה "ויהי כי ארכו לו שם הימים".
 
יצחק נוהג קרבה באשתו ו"מצחק", ואבימלך שרואה זאת מבין שרבקה היא אשתו של יצחק ולא אחותו, ועל כך הוא נוזף ביצחק ומזהיר את כולם על רבקה.
 
מדוע הקב"ה לא התערב לטובתו של יצחק כמו שעשה אצל אברהם אביו?
 
סיפורי אברהם ויצחק במצרים ואצל אבימלך, מקבילים באופן מדהים לגלויות שעברו עם-ישראל. הגלות הראשונה במצרים, שהקב"ה הפסיקה באותות ובמופתים כדי להוציא את עם-ישראל ממצרים, מקבילה ל"וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים על דבר שרי אשת אברם".
 
הפעם השניה של אברהם אצל אבימלך, מקבילה לגלות בבל. הקב"ה נגלה לאבימלך ומגלה לו ששרה היא אשת אברהם, ללא אותות ומופתים. וכך גם קרה בגלות בבל: עם-ישראל חזרו לארץ-ישראל בעקבות גילוי אלוקי של הנביאים שאמרו שהגיע הזמן לעלות.
 
לעומת זאת, יצחק ורבקה אצל אבימלך מקבילים לגלות האחרונה, והכתוב רומז לכך שזו הולכת להיות גלות ארוכה "ויהי כי ארכו לו שם הימים".
 
כיצד משתחררים מגלות זו? אם נתבונן בסיפור אצלנו, אבימלך רואה את יצחק ורבקה אשתו נוהגים בקרבה גדולה, והוא מבין לבד שאי אפשר להפריד ביניהם והוא עצמו יוזם את חזרתה של רבקה.
 
כך גם התנועה הציונית וחיבת ציון. הלחץ על אומות העולם, גורם לאומות להבין שהפתרון לבעיה היהודית נמצא אך ורק בארץ-ישראל, ולכן, הם עצמם מכירים בזכותם של עם-ישראל על ארץ-ישראל, ללא אותות ומופתים וללא גילוי אלוקי.
 
הדרך שבה מצליח עם-ישראל לגרום לתהליך הזה, הוא בזכות אותו כח הרמוז במילה "מצחק", אותה אהבה חסרת גבולות לארץ, והרצון להיות קרוב אליה אפילו במחיר איבוד החיים, כפי שהיה עלול לקרות ליצחק.
 
אמנם, העובדה שהקב"ה לא התערב במקרה הזה אצל יצחק מסמלת אולי סוג של ביקורת על יצחק, שלא הבין את השינוי המשמעותי בין המצב שלו למצבו של אברהם אביו באותן סיטואציות.
 
בשני המקרים אצל אברהם עדיין יצחק לא נולד, ועדיין לא היה לו המשך, לעומת יצחק שירד לגרר יחד עם שני בניו יעקב ועשיו!!!
 
התנהגותו של יצחק המעדיף להסתתר ולסכן את הקשר שלו עם אשתו, לא השפיעה רק עליו כמו אצל אברהם, אלא גם על חינוך ילדיו.
 
התורה מספרת מיד לאחר הענין עם אבימלך, שעשיו מתחתן עם בנות הארץ. אולי הצורה שבה אביו הכניע את עצמו מול אבימלך גרמה לו לרצון ל"התבולל" ולהתרחק ממסורת אבותיו?
 
ומי יודע איך יעקב היה נוהג בבית לבן לו יצחק היה נוהג ביתר גבורה כפי שהיה מצופה ממנו? אולי זו הסיבה שהקב"ה לא התערב, כי הפעם יצחק היה צריך לפעול בעצמו למען בניו.
 
בהמשך, יצחק מקבל את האומץ הדרוש ונאבק על בארות המים, עומד על שלו מול אבימלך, וטוען בפניו "אתם שנאתם אותי ותשלחוני מאתכם". גישה זו מזכה אותו בכבוד מצד אבימלך אשר מורה לעבדיו להפסיק להציק לו.
 
סיפורו של יצחק אצל אבימלך רלוונטי מתמיד לדורנו, מפני שהוא רומז לסיפורו של עם-ישראל בעת האחרונה, על הגלותיות שהובילה להתבוללות והשכלה, על ההתעוררות של חיבת ציון שגרמה לתחיית המדינה, ועל המאבק שלנו כיום על הזכות הלגיטימית שלנו בארצנו אל מול אויבינו. כמו אצל יצחק עלינו לזכור שילדינו נושאים את עיניהם אלינו, האם ננהג בגבורה ובאומץ לב? או שמא נעדיף לברוח מעימות?

לתגובות: ashersabag77@gmail.com

---

 

לדברי תורה נוספים על הפרשה לחץ כאן