בפרשת השבוע, פרשת וארא, ההבטחה האלוקית לגאולה עוברת מהבטחה במילים למעשים בפועל. הקב"ה מתחיל להטיל על מצרים את עשרת המכות. בפרשה שלנו נקרא על שבע המכות הראשונות ובשבוע הבא על שלוש האחרונות.
למכות מצרים יש סדר מסוים, שתי מכות הניתנות באזהרה שחומרתן קשה והנזק העולה מהן הוא כבד, מכה שלישית בלא אזהרה שחומרתה לא קשה כמו האחרות, יותר יוצרת אי נוחות מאשר נזק ממשי, בסופו של תהליך זה מגיעה המכה העשירית הסופית שמשנה את הלך רוחו של פרעה ומביאה בסופו של דבר לשחרורו של עם ישראל ממצרים.
במאמר זה אני רוצה לדבר על שתי המכות שניתנות בלא אזהרה, מכת הכינים ומכת השחין ולנסות לעמוד על כמה מאפיינים הדומים בין המכות הללו, בסופו של דבר ננסה לראות איזה מסר אפשר ללמוד ממכות אלו.
במכת כינים נאמר כך: "וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל-אַהֲרֹן, נְטֵה אֶת-מַטְּךָ וְהַךְ אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ; וְהָיָה לְכִנִּם, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיַּעֲשׂוּ-כֵן, וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת-יָדוֹ בְמַטֵּהוּ וַיַּךְ אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ, וַתְּהִי הַכִּנָּם, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה:  כָּל-עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיַּעֲשׂוּ-כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם לְהוֹצִיא אֶת-הַכִּנִּים, וְלֹא יָכֹלוּ; וַתְּהִי, הַכִּנָּם, בָּאָדָם, וּבַבְּהֵמָה. וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּם אֶל-פַּרְעֹה, אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא; וַיֶּחֱזַק לֵב-פַּרְעֹה וְלֹא-שָׁמַע אֲלֵהֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה. " (שמות ח')
ניתן לראות כאן שהמכה ניתנת על עפר הארץ, הכינים מתפשטים בכל ארץ מצרים, באדם ובבהמה, החרטומים לא מצליחים להוציא את הכינים ואף מודים שמדובר פה באצבע אלוהים.
במכת שחין נאמר כך: "וַיֹּאמֶר ה', אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, קְחוּ לָכֶם מְלֹא חָפְנֵיכֶם, פִּיחַ כִּבְשָׁן; וּזְרָקוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמַיְמָה, לְעֵינֵי פַרְעֹה. וְהָיָה לְאָבָק, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם; וְהָיָה עַל-הָאָדָם וְעַל-הַבְּהֵמָה, לִשְׁחִין פֹּרֵחַ אֲבַעְבֻּעֹת--בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיִּקְחוּ אֶת-פִּיחַ הַכִּבְשָׁן, וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי פַרְעֹה, וַיִּזְרֹק אֹתוֹ מֹשֶׁה, הַשָּׁמָיְמָה; וַיְהִי, שְׁחִין אֲבַעְבֻּעֹת, פֹּרֵחַ, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה. וְלֹא-יָכְלוּ הַחַרְטֻמִּים, לַעֲמֹד לִפְנֵי מֹשֶׁה--מִפְּנֵי הַשְּׁחִין:  כִּי-הָיָה הַשְּׁחִין, בַּחַרְטֻמִּם וּבְכָל-מִצְרָיִם. וַיְחַזֵּק ה' אֶת-לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם:  כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה', אֶל-מֹשֶׁה.  (שמות ט')
כאן רואים שהמכה ניתנת על פיח כבשן, השחין התפשט בכל ארץ מצרים, באדם ובבהמה, והחרטומים אפילו לא מסוגלים לעמוד לפני משה אהרון מפני השחין.
אם נסכם לרגע את הדברים השווים בין שתי המכות – שתיהן ניתנות בלי אזהרה, שתיהן אינן קטלניות כל כך ונזקן הוא יותר חוסר נוחות, בשתיהן החרטומים לא מסוגלים לתת תגובה למשה ואהרון ושתי המכות הללו פוגעות באדם ובבהמה. הביטוי באדם ובבהמה מוזכר ארבע פעמים, פעמיים בכל מכה, ברצוני לשאול מה המשמעות של הדברים? למה התורה מדגישה שהמכה פוגעת גם באדם וגם בבהמה?
באחד מספרי הרב יונתן זקס זצ"ל על התורה, כותב הרב את הדברים הבאים, במכת הכינים הקב"ה מראה לאדם את "חוש ההומור" שיש לבורא. מה זאת אומרת, ניסיונם של החרטומים ליצר כינים כמו שעשו כשיצרו דם במכה הראשונה או צפרדע במכה השנייה, הוא ניסיון להראות שאין דבר כזה השגחה אלוהית, מה שמשה ואהרון עושים אלו מעשי כשפים, בימינו, אומר הרב זקס, היו קוראים לחרטומים מדענים, אנשים המנסים להסביר שהבריאה היא תוצאה של תהליכים טבעיים שאינם תלויים ביד מכוונת. במכת הכינים מראה הקב"ה לחרטומים שאפילו דבר קטן כמו כינה אין הם מסוגלים להוציא, אפילו ברייה קטנה ולכאורה חסרת חשיבות תלויה בחסדי שמיים. הקב"ה מוכיח כאן שהוא השולט בכל ומשה ואהרון אינם עושי כשפים אלא שליחיו של הבורא בכבודו ובעצמו.
לדעתי כאן טמונה התשובה לשאלה מדוע מדגישה התורה ארבע פעמים שהמכה ניתנה גם באדם וגם בבהמה, יש כאן אמירה ששליטתו של הקב"ה היא בטבע כולו, גם דברים שנראים כאילו נוצרים מאליהם, כולם הם מעשי האלוהים. אפילו בימינו שהמדע לכאורה מגלה עוד ועוד על טבע העולם, אין הוא סותר את מלכותו של הבורא, אלא הוא מוסיף לנו רבדים אחרים ביצירתו של הקב"ה.

לתגובות- gabzy22@gmail.com